מטיילים שנסעו אתמול (חמישי) בכביש 171 שבנגב הופתעו לגלות שלט חדש ולפיו "הכביש מסוכן והנסיעה אסורה פרט לרכב צה"ל ומערכת הביטחון". מדובר בכביש שמלבד להוביל אל הבסיס הצבאי בהר חריף שעל גבול מצרים, מוביל גם אל כמה מאתרי הטיול הפופולריים ביותר באזור – בהם שמורת בורות לוץ וחניון הלילה הפופולרי הצמוד אליה, הר רמון, מעלה ערוד, נחל אליאב, בור חמת, נחל ניצנה ונחל עקרב.
"ראיתי את השלט כשקפצתי לבורות לוץ", מספרת ל-ynet שרון פישר, שנסעה לראות את פריחת הסתיו שהחלה בשמורה. "הרמתי גבה אבל המשכתי. בחודשי הקיץ לא הייתי בהר הנגב הגבוה, אז אני לא יודעת מתי שמו את השלט, אבל כבר שנים שאני נוסעת על הכביש הזה – ולי זה היה חדש". פישר פרסמה את תמונת השלט בקבוצת "רודפי שלום, שלווה ושיטפונות" בפייסבוק – ועוררה תגובות מופתעות רבות של מטיילים נוספים שהעידו שמדובר בשלט חדש, ותהו של מי הייתה ההחלטה להציבו.
"אני החלטתי לסגור את הכביש", מגלה ראש המועצה האזורית רמת נגב ערן דורון בשיחה עם ynet. "אבל זה לא בגלל שאני לא רוצה שמטיילים יגיעו לראות את הנוף של קרני הרמון או את 'הסנה הבוער' בהר כרכום או את פריחת השמשון ההדור בבורות לוץ. להפך, אני מאוד רוצה שהם יגיעו. אבל הכביש הזה משובש ומסכן את הנוסעים בו, והמדינה לא מוכנה לקחת עליו אחריות".
לדברי דורון, "ברמת הנגב יש כ-250 קילומטרים של כבישים ללא אבא. כבר הרבה שנים שאנחנו פונים שוב ושוב למשרד התחבורה בבקשה להעביר את הכבישים הללו, שבדרך כלל משמשים בעיקר את צה"ל ומלבדם רק מטיילים, לאחריות 'נתיבי ישראל' או משרד הביטחון. רשות מקומית כמוני לא אמורה לטפל בכבישים האלה".
דורון מוסיף כי "לאחר שקיבלתי חוות דעת ממהנדס תנועה שבדק את התשתית של הכביש וגם את השוליים שלו ואת הבורות שבו, לצערי הרב אני נאלץ לסגור את הכביש כי הוא לא בטיחותי בתצורה הזו לנסיעת כלי רכב. בטח לא להרבה כלי רכב, ובחגים אנחנו צופים שיגיעו לכאן כ-15 אלף מבקרים – וזו תהיה סכנה גדולה מדי".
הוא מציין כי התריע מראש במכתב ששלח למשרד התחבורה ומשרד הביטחון שהוא מתכנן לסגור את הכביש אם לא יימצא פתרון – אך לא קיבל שום התייחסות. "לכן בשלב ראשון אני רוצה לשמור על שלום האזרחים שנוסעים בתחומי המועצה שלי. אם לא יהיה פתרון, השלב הבא יהיה לסגור את הכביש גם עבור כוחות הביטחון". לדבריו "כבר עכשיו יש נגדנו תביעות של אזרחים שהרכב שלהם נפגע בכביש, צמיגים שהתפנצ'רו, אבל אנחנו לא רוצים להגיע למצב של אובדן חיים. לכן אנחנו מסירים אחריות".
נדב סילברט, מדריך טיולים ובעל עסק תיירותי ממצפה רמון, אומר כי מדובר בהחלטה שלועגת למטיילים ולתיירנים באזור: "כביש 171 הינו הדרך היחידה להגיע לכל מרחב הר הנגב הגבוה. בימים אלו קהל רב מגיע לאזור לצפות בפריחת הסתווניות, החצב הגלוני ועוד. לא ייתכן לסגור בפני הציבור שטח עצום, עתיר במסלולי טיול מרהיבים שבו נמצאות כמה מהפסגות הגבוהות ביותר בארץ בגלל חוסר היכולת של הרשויות לטפל בתחזוקת כביש. זה זלזול בציבור המטיילים, בעסקים התיירותיים במרחב ובתפיסת מצפה רמון כעיר ליבה בתיירות".
לאורך הכביש: שרידי תרבויות עתיקות ויער קדום
כביש 171 הוא כביש הרוחב היחיד בהר הנגב. אורכו 33 קילומטרים והוא מחבר בין צומת הרוחות שעל כביש 40 (בה"ד 1) לבין צומת הר חריף שעל כביש 10, סמוך לגבול מצרים. הכביש, שעובר ברובו לאורך השפה הצפונית של מכתש רמון ואין לאורכו שום יישוב, נפרץ בשנים 1979-1980 עם ההתעוררות המחודשת בהתעניינות בנגב בעקבות הסכם השלום עם מצרים והנסיגה המתוכננת מסיני – ופתח את הדרך לאתרים שהישראלים כמעט ולא הגיעו אליהם קודם לכן.
אחד האתרים החשובים ביותר לאורך הכביש הוא האזור המכונה "בורות לוץ" – מקבץ של 17 בורות מים הפזורים על פני שטח של 2 קמ"ר. בורות המים הם שריד להתיישבות חקלאית עתיקה שהתקיימה במקום ככל הנראה בתקופה הכנענית, ונותרו ממנה בשטח גורן עתיקה, טרסות ומאגורה (בור מים חצוב במדרון, הכולל מדרגות חצובות המובילות לתוכו). החקלאים הקדומים בחרו להתיישב דווקא כאן, משום שמדובר באזור גבוה יחסית, אשר זוכה ליותר גשמים מאשר אזורי הנגב האחרים. בשנים גשומות השמורה מתכסה במשטחים ירוקים ומפתיעים עם פריחה מגוונת – שלא היו מביישים את עמקי הצפון. בין הפרחים הרבים שפורחים כאן, נמצאים גם כמה מאוד מיוחדים ונדירים – הצבעוני הססגוני ואירוס טוביה בראשית האביב, והכרכום הדמשקאי וסתוונית הקליפות בסתיו.
מעברו השני של כביש 171 מתנשא לגובה 1,037 מטרים מעל פני הים הר רמון – הפסגה הגבוהה ביותר בהר הנגב. בלילות החורף יורדות הטמפרטורות באזור זה לעתים קרובות אל מתחת ל-0, ולעתים אף יורד כאן שלג. על פסגת ההר נמצא שדה רגמים (טומולים) – גלי אבנים מתקופת הברונזה התיכונה (בין שנת 2000 לפני הספירה לשנת 1550 לפני הספירה) שככל הנראה שימשו לקבורה, ובקרבתם עובר קיר אבן נמוך המכונה "קו K". אורכו של הקיר כ-4.5 קילומטרים והוא ככל הנראה קישר בין היישובים הקדומים בהר רמון לבין היישוב הקדום בהר רומם.
מתחת לפסגת הר רמון עובר נחל לוץ – אחד הנחלים הרחבים באזור – שיחד עם נחל אליאב שנשפך אליו מפורסמים בריכוז מרשים של עצי אלה אטלנטית עתיקים ועצי שקד הרמון שצומחים בתוך התוואי שלהם. חלק מעצי האלה הללו הם בני כמה מאות שנים, וגזעיהם העבותים והחלולים מעידים על כך. העצים שהצליחו לשרוד בערוצי הנחלים הללו הם שרידים של אוכלוסיית עצים גדולה בהרבה מתקופות קדומות וגשומות יותר, שבהן האזור הזה כלל לא היה מדבר – ותפוצתם המקוטעת מרמזת כי ייתכן שבעבר השתרע כאן יער אחד גדול.
שריד נוסף מהציוויליזציות הקדומות שהתקיימו באזור בעבר הרחוק הוא בור חמת השוכן סמוך לאפיק נחל ניצנה. מדובר בבור עתיק שנחפר לפני יותר מ-3,000 שנה ומטרתו הייתה לספק מים למצודה הסמוכה באמצעות אגירת מי שיטפונות. קוטרו של הבור כ-15 מטרים ועומקו מגיע עד לכ-3 מטרים, והוא אחד מבורות המים הגדולים ביותר שהתגלו בנגב מהעת העתיקה. כיום די נדיר שהבור מתמלא במים, אולם כאמור – בתקופות קדומות האזור הצחיח הזה היה גשום יותר ואולי אף שוקק חיים.
כביש 171 מהווה גם קישור חשוב אל כביש 10 שסגור רוב השנה לתנועת אזרחים בשל קרבתו לגבול מצרים – אך בחגים ואחת לחודש בסוף השבוע נפתח עבור מטיילים ולאורכו נפרסים נופי מדבר מסתוריים שמאפשרים הצצה אל מרחבי סיני, לצד פנינות חמד קטנות וטבעיות שכמעט לא נגעו בהן. באזור כביש 171 עוברים גם קטעים משמעותיים משביל "סובב מכתש רמון", שאורכו 130 קילומטרים והטיול הרציף בו נמשך בדרך כלל שמונה ימים.
מרשות הטבע והגנים נמסר בעקבות סגירת הכביש: "מדובר בכביש המשמש מטיילים רבים ולעיתים דרך הגישה היחידה אל אתרי הטיול שלהם. נושא הכבישים ללא אבא שתחזוקתם אינה מתוקצבת על ידי המדינה ומוטלת על המועצה האזורית ללא יכולת להעמיד את המשאבים הנדרשים הוא מצב שחייב להשתנות, על מנת לאפשר נסיעה בטוחה בכבישים אלו".
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: יש לפנות אל משרד התחבורה שהכביש באחריותו.
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: בשנת 2013, לאחר עבודת מטה ארוכה של משרד התחבורה ביחד עם משרד האוצר, העביר המשרד לאחריות נתיבי ישראל יותר מ-1,600 ק"מ כבישים, שעד אותו מועד היו באחריות רשויות מקומיות. מכיוון שעלויות האחזקה של כבישים במימון המדינה מגיעה לכ-1.5 מיליארד שקלים בשנה, נקבעו קריטריונים ברורים לחלוקת האחריות, כדי לוודא שהתקציב מוקצה ומנוצל באופן מיטבי. דרך מס' 171, לא נכללת בקריטריונים של תחזוקה על ידי חברת נתיבי ישראל, מכיוון שהיא אינה דרך גישה יחידה ליישוב, התנועה בה דלילה, והיא מיועדת בעיקרה לצרכים צבאיים ולצרכי תיירות. בשל כך, תחזוקת הדרך לא מתוקצבת על ידי משרד התחבורה, והיא מוטלת, בדומה לדרכים אחרות שאינן עומדות בקריטריונים, על הרשות המקומית, גורמי הביטחון, או משרד התיירות.
